מגיאר לאון נ' בן בטחון (1989)בע"מ

החלטה

בתיק זה הוגשה מלכתחילה בקשה לאשר את תביעת המבקש,כתובענה ייצוגית וזאת בהתייחס ל-5 עילות מתוך תביעתו של התובע שהוגשה לבית הדין והן-

אי הפקדת כספים ע"י המשיבה ל קרן פנסיה הניגוד לחובתה ע"פ צו ההרחבה.

אי תשלום תוספת וותק לעובדיה בניגוד לחובתה ע"י צו ההרחבה בענף השמירה,

אי תשלום דמי חגים לעובדי המשיבה בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף השמירה

אי תשלום אש"ל לעובדי המשיבה בניגוד להוראות צו ההרחבה.

בנימוקי הבקשה נאמר כי המבקש עבד בנתבעת, שעיסוקה אספקת שירותי שמירה ללקוחותיה ע"י השמת שומרים וזאת מ19.4.07 ועד 26.10.08. המבקש, על פי הנטען השתכר שכר מינימום ולא קיבל תוספת וותק, לא שולם לו עבור דמי חג לא שולם לו אש"ל ולא הופרשו בגינו הפקדות לקרן פנסיה ובסעיף פ"פ . עקב אי קבלת הרכיבים גם תשלומי המס שהתובע שילם היו משולמות אי לכך זכאי המבקש לסכומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן לפיצויי על תשלומי המס ששילם ביתר.

ב"כ המבקש בבקשתו סוקר גם את הוראות חוק תביעות ייצוגיות תשס"ו-2006 וטוען כי המבקש,כמי שיש לו עילת תביעה אישית בכל אחת מהעילות הנתבעות, מתאים להיות 'תובע ייצוגי' בשם עובדי הנתבעת וכי העילות בגינן הוגשה הבקשה מתאימות להיכלל במסגרת בקשה לתביעה ייצוגית לחלופין נתבקש כי ייקבע ע"י בית הדין תובע ייצוגי מתאים.

ב"כ המשיבה, בתגובתם לבקשה לאישור תובענה ייצוגית מדגישים, כי על מי שמבקש להיות תובע ייצוגי לעמוד בסטנדרט הוכחה גבוה יותר מאשר תובע בעת בקשה לסילוק תביעה על הסף שהמבקש לא עמד בהן מהטעמים הבאים;

המבקש לא צרף את נוסח התביעה האישית, לבקשה להכיר בתביעה ייצוגית וכי לדבר חשיבות מאחר ואין לאשר תביעה ייצוגית בחלק מעילות התביעה האישית כפי שהתובע מבקש במקרה זה

בתביעה האישית נתבעות עילות בתוספת פיצויי הלנת שכר .הוראת סעיף 10(1) לחוק תביעות ייצוגיות הקובע כי תביעה בעילה שלבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בה יכולה להיות מוגשת כתביה ייצוגית ,בלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת שכר,או פיצויי הלנת פ"פ . העובדה שפיצויי ההלנה לא נזכרו בבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית אין בה כדי לרפא הפגם מאחר במסגרת הדיון תידון התביעה העיקרית ששם נתבעים גם פיצויי הלנה..

למבקש כלל אין עילת תביעה אישית הן מאחר וחתם מרצונו הטוב על כתב ויתור וסילוק בסיום עבודתו אצל המשיבה והן מאחר והתקופה שבגינה הוא מבקש אישור התביעה הייצוגית היא בממוצע שנתיים בעוד שהוא עצמו עבד בנתבע 17.5 חודשים בלבד.

חישוב תוספת הוותק הנתבעת היא בסך 647.28 שעל פי חוזר הוראת שעה משקי של החשב הכללי מיום 25.7.2007. אלא שבהוראת החשכ"ל ההתייחסות היא למשרה של 186 שעות ולעובד בשכר המינימום. התובע עבד בחלק מתקופת עבודתו באתרים בהם קיבל שכר הגבוה משכר המינימום בסה"כ קיבל שכר בסכום העולה על שכר המינימום בסך 765.5 ₪ לתקופת דצמ' 2007 ועד יוני 2008 .די בכך כדי ללמד שקיבל שכר יותר גבוהה מהסכום הנתבע בגין תוספת וותק.מה גם שהוראת החשב הכללי, שהתובע מבסס עליה את חישובי תביעתו ברכיב תוספת וותק איהנ חלה במגזר הפרטי.

העילות שבגינן הוגשה הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינן מעוררות שאלה מהותית של עובדה או משפט המשותפות לכל חברי הקבוצה אלא מדובר ביישום הוראות ההסכם הקיבוצי באופן פרטני לכל אחד מהעובדים על פי תקופת עבדתו ושכרו.

מספר העובדים שהמבקש טוען כי הוא מייצג אינו נכון מאחר שמרבית עובדי המשיבה שנכנסים לקבוצת השומרים עובדים בממוצע כשנה בעוד שעל פי הוראות צו ההרחבה הזכאות לתוספת וותק אינה קמה כלל לפני תום שנת עבודה ולכן לא קיימת קבוצה שגודלה מצדיק אישור תביעה ייצוגית . כמו כן אין מדובר בקבוצת עובדים הומוגנית ומשכך יידרש בירור פרטני לגבי כל עובד ועובד.

נוכח סכומי התביעה והנגישות לבית הדין לעבודה ,לא ייקשה על כל עובד לתבוע את זכויותיו בנפרד.

ביחס לעילות שביגן ביקש התובעכ להיות תובע ייצוגי-

דמי חגים-

משיבה טוענת כי המבקש בחר לעבוד בימי החג עקב התשלום הגבוהה יותר ומתוך 13 ימי חג שחלו בתקופת עבודתו עבד בפועל מרצונו ב-11 ימי חג .ביחס ל-2 ימי החג הנוספים,הרי שלא עבד יום קודם ויום אחרי החג. לאור פסיקת בית הדין שקבע כי רק עובד שעבד בחגים מתוך כורח יהיה זכאי מעבר לשכר ימי העבודה בחג גם לתשלום "ימי חגים" הרי שלא קמה למבקש כאן כלל עילת תביעה אישית ממילא אינו מתאים לייצג את עובדי המשיבה.

אש"ל